שחיקת סחוס בברך היא מחלה שכיחה ביותר. ברוב רובם של המקרים היא נגרמת בגיל מבוגר בקרב אנשים שיש להם פגם בציר המפרק. למי שיש ברכי O, השחיקה של הסחוס מתפתחת בעיקר בלישכה הפנימית של הברך.

מי שיש לו ברכי X, מפתח את השחיקה בלשכה החיצונית של הברך. בשני המקרים הללו, למשך רוב ימי חייהם, העומס של משקל הגוף אינו מחולק שווה בשווה במשטח המפרקי של הברכיים.

בעלי ברך O מעמיסים את רוב משקל גופם על הלשכה הפנימית של הברך הן בעמידה והן בהליכה, כיוון שציר העמסת המשקל מאזור מרכז הגוף עד כף הרגל, עובר בצד הפנימי של הברך, במקום לעבור במרכזה. ברגלי X שנדירים יותר, הציר של העמסת משקל הגוף מצוי בצד החיצוני של הברך, כאשר הצד הפנימי אינו עמוס, לכן השחיקה של הסחוס הינה בלשכה החיצונית.

ההגיון הפשוט מביא למסקנה שהיה זה טוב אם ניתן היה לקרב את ציר נשיאת העומס יותר קרוב למרכז המפרק ועל ידי כך להפחית מהעומס בצד בו העומס מוגבר ולהעביר יותר עומס לצד שאינו עמוס. על ידי כך להגן על הסחוס שהחל את תהליך השחיקה בצידו של המפרק שבו עובר העומס המירבי. ייתכן שהפחתת העומס על הסחוס יאט את התהליך של השחיקה.

אם כן, יהיה זה הגיוני לנסות טיפול שמפחית את העומס על הסחוס העמוס מדי.

אם ניתן להאט את תהליך השחיקה, ייתכן שהתהליך לא יגיע לחומרה שמחייבת, בסופו של דבר, ניתוח להחלפת המפרק. קיים גם סיכוי להפחית את עוצמת הכאב.

כאשר מכניסים מדרס טריז בצד החיצוני של העקב, נוצר מצב של הפחתת ההעמסה בלשכה הפנימית של הברך. זה מתאים לברך O, בו השחיקה נמצאת בלשכה הפנימית. ולהבדיל, אם שמים את מדרס הטריז בצד הפנימי של העקב, נוצר מצב של העברת ההעמסה ללשכה הפנימית של הברך. זה מתאים לברכי X בהן השחיקה היא בעיקר בלשכה החיצונית.

אם כן, קיים מקום להשתמש במדרסים עם טריזים כדי לנסות להקל ולהאיט את תהליך השחיקה באחת מלשכות הברך. תהליך כזה יהיה איטי מאוד ויימשך חודשים רבים, אפילו עד שנים. המטופל חייב להתגבר על אי נוחות מסויימת בתחילת השימוש של מדרס הטריז וסבלנות רבה מאוד בהמשך הדרך.

המטרה בעצם תהיה לחיות לצמיתות עם מדרס הטריז כדי להקל לצמיתות על הסחוס הפגום. הספרות העולמית חלוקה  בנושא זה.

חלק מהמאמרים מצאו תועלת בהקלת הכאבים בזמן הדריכה וייתכן גם בהאטה של התהליך השחיקתי, וחלק מהמאמרים אומרים שלא מצאו תועלת. אם ניתן על ידי שימוש במדרסים להפחית כאבים ולדחות צורך בניתוח מסיבת האטת תהליך השחיקה, הרי שכדאי מאוד לנסות להשיג זאת. ברוב המאמרים השליליים, הייתה תקופת השימוש במדרס טריז קצרה מדי, לכן לדעתי המסקנות שלהם אינן קובעות. כמו כן המטופלים לא שמו את מדרס הטריז בכל זוגות הנעליים והסנדלים שלהם, ולא הייתה שום ביקורת על הציות שלהם להימנע מהליכה בלי הטריז.